באחרונה הגיע לבקר במאורת הנמר נתן זלדס, מוותיקי ההיי-טק בארץ, שלדבריו הוא "מצביא במלחמה בעומס המידע". זלדס עשה 26 שנים באינטל בתפקידי ניהול והנדסה שונים, ולפני 10 שנים יצא לעצמאות והמציא את עצמו מחדש כיועץ, תחת הכותרת חשיבה, הרצאות, פתרון בעיות. נפגשנו במאורה כבר בעבר, בשנה שבה זלדס עזב את הקוביה האינטלית, וכעת הוא שב אליה על מנת לספר מה הוא עשה מאז ולנסות לקדם שיתוף פעולה.

זלדס סיפר לי באילו תחומים הוא "חושב, מרצה ופותר בעיות". נראה שלא משעמם לו, והוא זורם עם פעילויות שמזדמנות לפניו ומתחברות לתחומי העניין שלו. למשל: הוא מייעץ לחברות ולארגונים בנושא התמודדות עם בעיית עומס המידע (Information Overload); מנחה סטארט-אפים, בפרט במסגרת האקסלרטור של MassChallenge בירושלים; מרצה בנושאי פיתוח חדשנות, מנהיגות טכנולוגית, עומסי מידע ותולדות המחשב; ואוצר תערוכות במוזיאונים למדע על תולדות הטכנולוגיה והנגשתה לציבור.

הנושא שבוער בעצמותיו הוא, כפי שניתן להבין מהפסקה הראשונה של כתבה זו, עומס המידע. לדבריו, מדובר בבעיית הפרודוקטיביות החמורה ביותר כיום. עובדי ידע מקבלים מדי יום מאות מיילים והודעות SMS מכל הסוגים, ואלה מטרטרים אותם, מונעים מהם להתרכז ולחשוב, ומחסלים את האיזון בין העבודה לבית. כל זה מביא לתוצאות קשות לתפוקה, ליצירתיות ולשפיות של כולנו. מה הקשר שלו לזה? זלדס זיהה את הבעיה באינטל לפני 24 שנים והכריז עליה מלחמה. הוא פיתח פתרונות ארגוניים וטכנולוגיים, והוביל שיתוף פעולה עם אנשי תעשיה ואקדמיה, שהתנקז להקמת העמותה הבינלאומית לחקר עומס המידע, שבראשה הוא עומד מאז ועד היום.

לדבריו, כל עובד שהוא מחנך להתגבר על ההתמכרות למייל ולחזור לעבודה פוריה ושפויה נותן לו נקודת זכות לעולם הבא. "להגדיל ערך עבור בעלי המניות זה נחמד, אבל לאפשר לילדים לראות את ההורים שלהם זה מצווה אמיתית", אמר.

מה מצאנו שנוכל לקדם ביחד? זיהינו כמה כיוונים וכבר החלטנו על קידומם: הרצאות בכנסים של אנשים ומחשבים – הראשונה כבר משובצת בכנס KMDM, שיתקיים ממש בקרוב – ביום ב' הבא, ה-17 בדצמבר, תחת הכותרת אתגרים חדשים ופתרונות חדשניים לצריכת וניהול מידע בעידן של עומס מידע ומידע מזויף. ההרשמה בעיצומה; כתבות בפורטל אנשים ומחשבים ובניוזלטר, ה-Daily Maily, על נושאים בחזית המדע והחדשנות; וארגון כנס משותף בנושא עומס המידע ופתרונו – בתכנית ל-2019. והיד, כמו שאומרים, עוד נטויה.

באחרונה ביקרו אותי במאורת הנמר דויד פרידמן, מייסד וסמנכ"ל דומיין דה נט טכנולוגיות, ויואב קרן, מנכ"ל החברה. ההיכרות האישית שלי עם השניים החלה לפני 18 שנים, כך שיצא לי לעקוב מקרוב אחר ההתפתחות העסקית שלה.

דומיין דה נט היא רשם ישראלי מורשה של ארגון האינטרנט העולמי – ICANN, שמספקת קשת רחבה של פתרונות אינטרנט ופתרונות הגנת מותג דיגיטליים, בהם רישום, העברה וחידוש דומיין, חבילות אחסון, תעודות אבטחה, מניעת ספאם ואנטי וירוס. הם סיפרו לי כי החברה מתמחה גם בפתרונות הגנת מותג דיגיטליים (Digital Brand Security) וניהול שמות דומיין. דומיין דה נט יזמה והקימה את BrandShield, חברה אחות, שפיתחה מערכת אוטומטית להגנה על מותגים גלובליים באינטרנט.

בשיחתנו סיפרו לי פרידמן וקרן אודות האפשרות החדשה לבחור שם דומיין בעברית.קום, שיוביל לאתר האינטרנט של החברה או לדף הפייסבוק שלה. בהזדמנות זו קיבלתי שי: ברכה מהודרת על הכתובת החדשה שהצטרפה למשפחת אנשים ומחשבים – אנשיםומחשבים.קום, שמובילה ישירות לאתר שלנו, וצ'ופר אישי – הכתובת הנמר.קום.

שותפיי לשיחה טענו שדומיין בעברית הוא הבחירה הנכונה עבור רוב העסקים הממוקמים ופועלים בארץ, מאחר שהגולשים יכולים להקליד את כתובת האתר בשפתם ולהגיע אליו בקלות. "דומיין בעברית מספק יתרונות חשובים לבעל האתר, כמו נראות גבוהה באינטרנט, נגישות טובה ללקוחות ואפשרות לזכור את שם האתר בקלות. אנחנו ממליצים לבחור דומיין קליט וקצר, המשקף את פעילות העסק", אמרו.

פרידמן הסביר כי "בחירת דומיין לאתר העסק אינה עניין של מה בכך. יש לה השפעה ישירה על חשיפת האתר, קידומו ברשת, מיתוגו ובידולו מהמתחרים. בנוסף, ישראלים רבים אינם שולטים באנגלית וכדי להקל עליהם להגיע לאתר, כדאי לבחור בדומיין בעברית".

על פי התרשמותי מההתלהבות של השניים, אפשר בהחלט להיווכח שהם מאמינים בכל מאודם בחשיבות הורדת המחסום האחרון של השפה באינטרנט, והיו רוצים להנגיש את הרשת לאוכלוסיות המתקשות לזכור שמות באנגלית.

לפני ימים אחדים זכיתי במאורת הנמר לביקור שהעשיר עוד את ידיעותיי בתחום חדש ומעניין: מיינדפולנס. האורחת, שעמה שוחחתי על התחום, הייתה נעמה קטן, מרצה וחוקרת אותו מאוניברסיטת חיפה.

קטן, מתרגלת מיינדפולנס ותיקה, חוקרת את התחום בארגונים ומעבירה סדנאות מיינדפולנס בארגונים ולקהל הרחב.

שאלתי אותה מהו מיינדפולנס. היא השיבה כי "המשמעות בעברית היא מודעות קשובה. המיינדפולנס נחשבת לאחת השיטות המובילות בעולם להפחתת לחצים ולהגברת הקשב, הריכוז, המיקוד ואף האושר בחיינו. היא ממקדת את תשומת הלב ברגע הנוכחי באופן מכוון וללא שיפוטיות, ועושה זאת באמצעות טיפוח של אימונים למוח, קרי: מדיטציות. אלא שאלה לא רק שיטה ותרגול, מיינדפולנס היא דרך חיים, שבה אנחנו קשובים יותר לעצמנו ולאחר".

"הגעתי לעולם המיינדפולנס מתוך משבר אישי שחוויתי – התגרשתי אחרי פרק זמן קצר מאוד של נישואים ואבי חלה בסרטן כמה ימים לאחר מכן", ציינה. "שני האירועים הללו קרו ממש בסמיכות והביאו אותי להתמודד עם אחת התקופות הקשות בחיי. לצורך ההתמודדות הזאת חזרתי לתרגל מדיטציות אותן הכרתי מטיוליי בהודו ובמזרח, ולאט לאט, עם התרגול, הרגשתי את הפחתת הלחץ ואת השקט. זה יצר אצלי עוגן פנימי שהתחזק בי ולאמונה שיש ביכולתי להתמודד עם כל מה שהחיים מביאים. ההבנה הזאת הביאה אותי לרצון לחקור וללמוד יותר לעומק את הנושא".

המחקר שאותו מסיימת קטן בימים אלה, בהנחייתם של פרופ' שי צפריר ופרופ' גיא אנוש מאוניברסיטת חיפה, בחן את השפעת תרגול המיינדפולנס על "החוללות העצמית" – האמונה של האדם במסוגלות שלו להתמודד עם משימות מסוימות. היא סיפרה ש-"המחקר נערך באחת מחברות התרופות הגדולות בארץ, ובמהלכו התרחש בה משבר גדול. ניתן היה לראות עלייה משמעותית ומובהקת ברמת החוללות העצמית של העובדים מתחילת הקורס שהעברנו ועד סופו, והיה מרגש לשמוע מהעובדים כיצד התרגול והקורס סייעו בידם להתמודד עם תקופה קשה זו. לדוגמה, אחד המשתתפים ציין שהקורס סייע לו להאמין ביכולותיו האישיות והמקצועיות – דבר שעזר לו ,לאחר שפוטר, להגיע למקום ולתפקיד בכיר יותר מזה שהיה לו בחברה".

מיינדפולנס – גם בכנסת?

קטן היא מהנדסת תעשיה וניהול בעלת תואר שני מאוניברסיטת תל אביב. היא עבדה במשך כשמונה שנים כמנתחת מערכות מידע ופרויקטים בחברות היי-טק גדולות, כך שעולם זה לא זר לה. קטן מעידה שהשילוב בין שני העולמות – מיינדפולנס ועבודה בארגונים – מאפשר לה ללמד ולהנחות בעלי עסקים ומנהלים "בשפה שלהם", ובכך להסיר את חומות הציניות והספק שלעתים עולים בהקשר של מיינדפלונס.

בימים אלה היא מתחילה לעבוד על מחקר חדש, בהנחיית אותם פרופסורים, שבוחן את השפעת תרגול המיינדפולנס בקרב עובדים ויזמים בחברות סטארט-אפ ובארגונים גדולים יותר על היצירתיות שלהם.

קטן שואפת להגיע רחוק עוד יותר: "החזון שלי הוא להעביר קורסי מיינדפולנס בעמותות ובהמשך להכניס את תרגול המיינדפולנס וההקשבה למנהיגים שלנו ולכנסת", אמרה. "תרגול מיינדפולנס נכנס לפרלמנט הבריטי וחמישית מחבריו כבר עושים זאת. אני מאמינה שאם נבחרי הציבור שלנו יעשו את אותו הדבר, הם ייתרמו בתרומה משמעותית וחיובית על האופן שבו הם מקבלים את ההחלטות שמשפיעות על כולנו, כך שהן תתקבלנה עם יותר קשב, גמישות וחמלה לאחר".

באחרונה ביקר במאורת הנמר יואב צור, כיום יועץ בכיר בתחומי ה IT והאסטרטגיה העסקית ובעברו הוא ודאי מוכר לרבים מכם, הקוראים, כסגן נשיא בכיר ומנהל המגזר הפיננסי בנס טכנולוגיות, סמנכ"ל אגף מיקור-חוץ ביבמ ומנהל אגף הפיתוח בבנק לאומי.

ניסיתי להבין באילו תחומים ולמי צור מייעץ. תחת מגבלות סודיות עסקית ולאחר "לחץ פיזי מתון", הצלחתי לחלץ ממנו שהוא פועל בשלושה קווי עסקים עיקריים:

ייעוץ להנהלות של חברות אינטגרציה או ונדורים – בהקמת ארגון מכירות, וכן תהליכי פיתוח עסקי ומכירה מורכבים. כך, למשל, הוא ייעץ במשך כשנתיים להנהלת מטריקס כדירקטור פיתוח עסקי בהרחבת פעילותה לתחומים חדשים במגזר הפיננסי, וכן לחברות רבות נוספות בפרויקטים נבחרים.

ייעוץ לארגונים, מנכ"לים, מנמ"רים וגופים ציבוריים – בעיקר בתחומי התמחותם הספציפית, דוגמת מערכות ליבה בנקאיות, ניהול קשרי ספקים ומיקור-חוץ. כך, למשל, ייעץ צור לחברות כמו רד ואקסלנס. כמו כן, הוא נבחר במכרז לפני כשנתיים כיועץ לפיקוח על הבנקים בבנק ישראל בתחומי מערכות ליבה בנקאיות ומיקור-חוץ, ומייעץ במספר פרויקטים לאומיים שמוביל הפיקוח על הבנקים, בתיאום עם משרד האוצר, ליישום רפורמת שטרום להגברת התחרות במגזר הבנקאי והחקיקה שבעקבותיה.

התחום השלישי הוא ליווי סטארט-אפים – מדובר בחברות ישראליות שכבר יש להן מכירות בעולם ונזקקות לייעוץ דווקא בחדירה לשוק המקומי. לדוגמה, Panaya, לה סייע צור בחדירה לממשלה, לבנקים, לחברת החשמל ולתעשיות גדולות. בחברות אלה, מודל המכירה הוא גלובלי, מערך המכירות שלהן מורכב מדוברי שפות זרות, בעיקר טלפוני, וחסרים להן נטוורקינג מקומי והבנת תרבות רכש ה-IT בישראל. "לקוח ישראלי שיושב בפתח תקווה לא נוהג לסגור עסקה גדולה עם נציג טלפוני ברעננה בלי קשר אישי, פגישות והכרת הארגון", אמר צור. אמנם, ישראל מהווה רק 0.5% מהשוק העולמי, אבל היא מאוד חשובה לחברות אלה כבטה סייט לרעיונות חדשים, וכן כרפרנס מוערך על ידי לקוחות בחו"ל. הישראלים נחשבים, ובצדק, ללקוחות מתוחכמים, ואם אין לחברות ישראליות אחיזה בשוק המקומי – הדבר מעורר שאלות ומקשה עליהן למכור מעבר לים.

איך המעבר משפיע על החיים של צור?

שאלתי את צור כיצד משפיע על סגנון חייו השינוי שעשה – מחבר הנהלה בארגונים של אלפי עובדים ליועץ. "בכל תפקידיי בעבר היו שלושה וקטורים שהיה עליי לשרת: הלקוחות שלי, העובדים שניהלתי והמנכ"ל ומטה החברה, עם כל מערכות הדיווח", השיב. "כיום אני משרת, ובכיף, בעיקר את הלקוחות, מה שמאפשר לי להתמקד במה שאני אוהב ומצטיין בו. זה גם מאפשר סגנון חיים קצת יותר מאוזן – זמן למשפחה ולעצמי. מצד שני, המשמעות היא אחריות אישית, לזהות את הצרכים בשוק, לתת ערך מוסף ולייצר את רצף הפרויקטים, מה שנקרא Pipeline, אני אחראי בלעדית. חשוב מאוד גם להקפיד על הפרדה וסודיות בין תחומי העיסוק השונים וכמובן, עבודה עם לקוח אחד בכל נושא בו זמנית, למניעת ניגוד עניינים".

מהברק בעיניים ומהאנרגיה שלו התרשמתי שצור מאוד נהנה ורואה ברכה בכיוון שבחר. לצערי, הוא היה מנוע מלפרט יותר.

בדרך כלל, אני מארח במאורת הנמר אנשי היי-טק – מבכירי התעשייה ועד לסטארט-אפיסטים. הפעם שמחתי שלמאורתי הגיעה אורחת מתחום חשוב לא פחות: החינוך. ולא סתם אורחת, אלא כזו שמחברת את החינוך עם הטכנולוגיה. מדובר במרה קופלר, רכזת מגמות טכנולוגיות בתיכון אורט יד ליבוביץ' בנתניה. שוחחנו על חשיבות החינוך הטכנולוגי לתעשיית ההיי-טק הישראלית ועל האופן שבו התעשייה יכולה להרוויח מקשרי גומלין עם המגמות הטכנולוגיות בתיכונים בארץ.

מה החשיבות של לימודים מדעיים-טכנולוגיים בתיכון? תואר אקדמי לא מספיק?
"כשאנחנו רוצים אלוף אולימפי, אנחנו לא מתחילים את תכנית האימונים שלוש שנים לפני האולימפיאדה, אלא מטפחים אותו מילדות. כך גם כשמדובר באנשי מקצוע בתעשיית ההיי-טק: יש יתרון להתחיל את ההכשרה והאימונים לפני הלימודים הגבוהים. באופן זה, התלמידים, שהם אנשי המקצוע לעתיד, יכולים לרכוש כלים נכונים, לפתח גישה נכונה לתחום ולצבור ניסיון בפרויקטים לימודיים. בסוף התהליך התלמידים רוכשים את הביטחון הדרוש להם ומגיעים לשוק מוכנים יותר".

אילו כלים ניתנים לתלמיד תיכון בחינוך הטכנולוגי?
"תלמיד שלומד מתודולוגיה בצורה נכונה מהבסיס בונה את עצמו לטווח ארוך. אנחנו שמים דגש על אלגוריתמיקה וניהול פרויקט הלכה למעשה, כמו גם על ההיבטים השונים של הפיתוח, התיעוד וההצגה. תלמיד יקבל ציון טוב על פרויקט רק אם ידע להציגו היטב בזמן מדוד. כל זה נכלל בתכנית הלימודים".

עד כמה קיימת בתעשיית ההיי-טק מודעות לאופן ההכשרה בתיכון?
"לצערי, המודעות למה שנעשה בלימודי התיכון – דלה. מעטים בתעשייה יודעים עד כמה גבוהות רמת ההוראה ורמת המחקר במקצועות דוגמת הנדסת תוכנה, גילוי ואיתור ועוד. אלא שהם לא יודעים כמה תועלת ניתן להפיק מתלמידים שקדניים, שעובדים במתודולוגיה הנכונה עם הציוד הנכון.

עם זאת, יש חברות טכנולוגיות שמשתפות פעולה עם תיכונים ומשלבות תלמידים בפרויקטים. כשתלמיד מקבל משוב אמיתי מהתעשייה, זה אישוש אמיתי ליכולותיו. בחזון שלי, חברות ההיי-טק יחזרו אחרי התיכונים במטרה לשלב את התלמידים בפרויקטים באופן משמעותי אף יותר".

מה לגבי משאבים? האם לתיכון יש את הכלים הדרושים לצורך ההכשרה?
"בחינוך הטכנולוגי יש צורך בכלי עבודה שדומים עד כמה שניתן לכלים שבהם נעשה שימוש בתעשיית ההיי-טק. הכלים הללו עולים הרבה כסף. לצערי, גם מעבדת מחשבים שנחשבת מיושנת על פי סטנדרטים של חברה מסחרית, עלולה להיות מחוץ להישג ידו של תיכון. דוגמה לזה היא למידת מכונה: כוח המחשוב הדרוש לצורך כך מחייב מכשור חדש.

ככל שתהיה הלימה רבה יותר בין הכלים שמשתמשים בהם בתעשייה לאלה שמשתמשים בהם בבית הספר, כך התוצרים והניסיון יהיו מתאימים יותר. קשרי גומלין בין התעשייה לבין התיכונים, קרי – שילוב של תלמידים בפרויקטים אמיתיים, ומתן גישה לכלים טכנולוגיים עדכניים יניבו פרי עבור כל הצדדים".